רש"י על זבחים ב׳

1 מתני' כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן - שנשחט עולה לשם שלמים:

2 כשרים - לזרוק דמן ולהקטיר אימוריהם ולאכול את הנאכלין אע"פ שמצותן לשוחטן לשמן כדיליף בגמ':

3 אלא שלא עלו וכו' - וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו וישחטנו לשמו:

4 חוץ מן הפסח והחטאת - שהן פסולין לגמרי ויליף לה בגמ':

5 הפסח בזמנו - פסול שלא לשמו כל זמן שחיטתו דהיינו מחצות היום של ערב פסח עד הערב אבל קודם לכן ואחר מכאן קיימא לן לקמן זבחים דף ז: דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא וכל דינו כשלמים ואמרינן לעיל דשאר זבחים כשרין שלא לשמן ובגמ' יליף לה מקראי:

6 אף האשם - כדמפרש טעמא ואזיל:

7 הנשחטין לשם פסח - כל שאר זבחים שנזבחו בי"ד בניסן לשם פסח או שנזבחו לשם חטאת בכל זמן פסולין כי היכי דאינהו פסולין לשם אחרים ובגמרא יליף טעמא דאחרים לשם פסח בברייתא:

8 שמעון אחי עזריה - על שם שעזריה עסק בפרקמטיא וסיפק צורכי שמעון אחיו בשעה שהיה עוסק בתורה והתנו ביניהן שיהא חלק לעזריה בשכר תלמודו של שמעון כדאמרי' בסוטה דף כא. אם יתן איש את כל הון ביתו וגו' לא כשמעון אחי עזריה לפיכך נקרא על שמו שלמד על ידו:

9 שחטן - לשאר זבחים לשם גבוה מהן כשרין כדמפרש ואזיל ובגמרא לקמן זבחים דף יא: יליף לה ומפרש להאי כשרין אי כשרין ועלו קאמר ובתרתי פליגי אי כשרין ולא עלו קאמר ובגבוה ובנמוך הוא דפליגי:

10 לשם נמוך מהן פסולין - לגמרי: בכור ומעשר בהמה נמוכין משלמים כדאמרינן בפ' כל התדיר לקמן זבחים דף פט. מפני שהשלמים טעונין מתן ארבע סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק:

11 גמ' למה לי למיתני אלא - להאריך בלשונו ליתני ולא עלו לבעלים כו' לשון קצרה כדקיימא לן פסחים דף ג: לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה:

12 הא קמ"ל - שאין בהם שום ירידה אלא אותה לבדו:

13 אבל בקדושתייהו קיימי ואסור לשנויי בהו - תו שינויא אחרינא לעבוד אחת משאר עבודות לכתחילה שלא לשמה מיהו אם עבר ושינה כשר:

14 משום דשני בה - חדא זימנא לישני בה כל הני וניזיל:

15 נדר הוא - דהא כאשר נדרת כתיב ויש חילוק בין נדר לנדבה נדר דאמר הרי עלי ונדבה הרי זו:

16 אם כמה שנדרת עשית - שעבד עבודותיה לשמה:

17 יהא נדר - ויעלה זה לנדרך:

18 ואם לאו יהא לנדבה - כאילו התנדבת לזה נדבה אחרת ולא לשם הראשונה:

19 ונדבה מי שרי לשנויי בה - וכיון דרחמנא קרייה נדבה מי שרי לשנויי בה הא אמרינן בפ' שני לקמן זבחים ד' כט: אסור לחשב בקדשים ויליף מקרא דלא יחשב והכי מידרש קרא אם מוצא שפתיך תשמור ועשית אז יהיה נדר אשר נדרת ואם לאו נדבה:

20 מפי השמועה במנחות עד כאן

21 לא הוית גבן באורתא בתחומא - כלומר חבל על שלא היית אמש בשבת אצלנו בתוך התחום שתוכל לבא לבית המדרש ולשמוע:

22 בי חרמך - שם מקום:

23 ושני להו - ופירקן:

24 שלא לשמן - משמע דעקר שמייהו בהדיא:

25 שלא לשם אשה - האשה הזאת שנכתב לשום אחרת ששמה כשם זו פסול דכתיב וכתב לה לשמה:

26 וסתמא נמי פסול - כגון אם כתבו הסופר סתם לשם לאה שיהא מזומן לכשיבא אדם אצלו ששמו ושם אשתו שוין כן ויתננו לו ולקמן מפרש מנלן ממתני' דסתם פסול:

27 ושני - ותריץ רבא גופיה דרמינהו אהדדי:

28 בסתמן לשמן עומדין - הילכך כל כמה דלא עקר שמייהו בהדיא הוו לשמן:

29 מנלן - ממתני' היכי שמע ליה רבא דתיקשה ליה:

30 שנזבחו שלא לשמן - משמע דעקר שמן מהן:

31 שלא נזבחו לשמן - משמע שלא הזכיר שמן עלייהו דהיינו סתמא:

32 שנכתב שלא לשם אשה זו - משמע שנכתב לשם אחרת בפירוש:

33 כיצד לשמן כו' - מתני' היא:

34 לשם פסח ולשם שלמים - כך חישב עליו:

35 הא לשם פסח וסתמא - שלא חישב אחריו לשם שלמים כשר ואע"ג דסוף שחיטה סתמא אישתחיט:

36 אלמא סתמן כלשמן דמי - דאי כשלא לשמן דמי הויא ליה כאילו אמר לשם פסח ולשם שלמים:

37 על דעת ראשונה - אבל היכא דשחטיה כוליה סתמא אימא לך דפסול:

38 הא סתמא ולשם פסח - תחילה שחטה סתם וסופה לשם פסח כשר ולא מיפסיל משום תחילתה אלמא סתמא כלשמן:

39 א"נ איידי כו' - כלומר לעולם לא תידוק מיניה הא סתמא ולשם פסח כשר דלעולם אימא לך פסול דסתמא כשלא לשמו והאי דקתני לשם שלמים איידי דפריש בלשמן ולא לשמן לשם שלמים דהתם דווקא הוא דאילו סתמא הוי כשר דעל דעת ראשונה הוא עושה פריש נמי תנא דמתני' בשלא לשמו ולשמו לשם שלמים ולשם פסח ולאו דווקא דה"ה לסתמא ולשם פסח דמיפסל בתחילת שחיטה:

40 לשם ששה דברים - משנה בפרק ב"ש ומקראי יליף להו:

41 לשם זבח - לשם מה שהוקדש:

42 לשם זובח - שיתכפר בו בעליו ולא שיתכפר בו אחר:

43 לשם שם - לנחת רוח להקב"ה שאמר ונעשה רצונו:

44 לשם אשים - להקטירם ולא לעשותם צלי על המזבח קרבוניי"ש בלע"ז:

45 לשם ריח - לאפוקי איברים שצלאן והעלן דשוב אין בהן ריח והכי מפרש להו התם:

46 לשם ניחוח - לשם הנחת רוח להקב"ה שאמר ונעשה רצונו:

47 שלא היה בלבו - לשמו אלא סתם ולא הזכיר אחד מאלה:

48 שתנאי בית דין הוא - שישחטו סתם ולא יזכירו בשחיטתן לשמו כדמפרש טעמא ואזיל אתנו ב"ד דלא לימא לשמן כו':

49 וגבי גט דסתמא פסול מנא ליה - כלומר היכי שמע ליה רבא ממתני' דגיטין דפסול דתיקשה ליה ורמינהי אהדדי:

50 מקרין - את התלמידין שמלמדין אותן לכתוב טופסי גיטין:

51 דלא איכתוב לשם כריתות כלל - אבל היכא דאיכתב לשם כריתות שיהא מזומן לו לכשיזדמן לו מגרש ששמו ושם אשתו שוין בו כשר: